מריבות פומביות בזירה הציבורית: ראנק ככליא ברק

דורית שיקיירסקי 176 ולייסד התכתבות ביניהם . פרויד התבסס על הניסיון שצבר בתקופת הפילוג עם יונג, אז חש צורך להתייעץ עם כמה מהחברים בוועדה . משמע, המכתבים החוזרים ענו על צורך בתקשורת ציבורית גלויה שאינה תלויה ביחסים אישיים קרובים . אולם מרגע שערוץ זה נפתח הם גילו שיש שימושים נוספים לתקשורת הציבורית בוועדה הסודית — מחד גיסא, נוצרה אפשרות למריבה פומבית, בפני עדים ; מאידך גיסא, נפתחה אפשרות להדרה של פרויד או של אחרים בוועדה . וכך, באוקטובר ,1920 שלח ראנק מכתב חוזר שלא מן המניין, שנכתב בלא שפרויד קרא אותו . ראנק חש כורח להתוודות שלושה "וידויים" ) שם : 99 - 100 ( : ראשית , משתמע מהמכתב שהחברים בוועדה תכננו לתת לפרויד טבעת במקום זו שנתן לאייטינגון עם הצטרפותו לוועדה ; עקב "רשלנות" של ראנק נודע לפרויד על התוכנית, והוא הטיל וטו על ביצועה . גרוסקורת מעירה כי בעקבות זאת היה ברור לכל החברים בוועדה ש"פרויד תפס רק את עצמו כמעניק הטבעות הסמליות" . שנית , פרויד גילה מפי ראנק שהחברים בוועדה חושבים להעניק לו ספר הוקרה ; תגובתו של פרויד הייתה שלילית . ראנק כתב שרעיון זה "לבטח הצית את תסביך הזקנה הרגיש שלו"...  To the book