אתנחתא מורבידית: החרדה מפני ממשות מותו של פרויד

דורית שיקיירסקי 156 לנו לשכוח שנושא המוות, האימה מפניו והמשאלה לבואו, העסיק את דעתו של פרויד מאז ומתמיד, ככל הידוע לנו" . ג'ונס מונה ראיות לפרשנות הפסיכואנליטית שהוא מציע לגבי יחסו של פרויד למותו ) שם : 279 ( : במציאות החיצונית פרויד היה אמיץ בהתמודדות עם ביש מזל, סכנה, ולבסוף עם מותו, אבל במציאות הפנימית שלטו פנטזיות אחרות . מאז ומתמיד היה פרויד טרוד במחשבות על המוות ; אפילו בראשית היכרותם נהג פרויד להיפרד ממנו במילים "שלום, אתה עלול לא לראות אותי שוב לעולם" . ידוע שסבל מהתקפות חוזרות של אימת מוות — Todesangst , שג'ונס מתרגם — dread of death ; פרויד שנא להזדקן כבר בשנות הארבעים לחייו, וככל שהזדקן הפכו המחשבות על המוות תדירות יותר — פעם אמר לג'ונס שחשב על המוות בכל יום מימי חייו, "מה שבוודאי יוצא דופן" לדעתו של ג'ונס . ג'ונס מציין שהייתה אצלו גם כמיהה למוות ; כזכור, לאחר שהתעלף בשנת ,1912 אמר כשחזר להכרה : "כמה מתוק בוודאי למות" . מצד אחד פרויד חשש שיחיה שנים רבות כמו אחיו למחצה או אביו, מצד אחר הטרידה אותו המחשבה כי הוא עלול למות לפני אמו, משום שמותו לפניה יכאיב לה ; ג'ונס מסביר שהמוו...  To the book