שבועת הנאמנות של הוועדה הסודית: נאמנות לאדם או נאמנות לרעיון?

הוועדה הסודית של פרויד 135 בכישלונו להכיר שהם לא מתאימים לגמרי . פרויד לא יכול היה להפריד את היצירה שלו, התיאוריה של הפסיכואנליזה, מעצמו, היוצר שלה . הוא השתמש בתיאוריה שלו כמעין שבועת נאמנות . דחייה של כל חלק של התיאוריה משמעה היה דחייה אישית שלו . השאלה הרטורית שבה פותחת גרוסקורת מעידה על ההחמצה של הפרשנות שמופיעה בעקבותיה . ייתכן שהבנים המאומצים המקצועיים שפרויד הוליד לעצמו מעידים על היחסים עם שלושת הבנים שלו, וייתכן שלא ; לזכותו של פרויד אפשר לומר שהוא לא התייחס לפסיכואנליזה כאל עסק משפחתי ולא ניסה לעודד את צאצאיו לרשת אותו . כמנהיג של קבוצת עבודה מתמחה המתמודדת עם הנחה בסיסית זוגיות, פרויד חש כי הישרדותה של הפסיכואנליזה תלויה בהולדת היורש, שיגלם את התקווה הכרוכה במנטליות זו ; כאשר יונג הכזיב את התקווה של פרויד, זה פתר את בעיית הירושה באמצעות הקמת הוועדה הסודית . החברים בוועדה הסודית נתפסו בהכרח כבנים מאומצים, כמו יונג לפניהם, משום הפנטזיה על הולדת משיח שבה רווּיָה המנטליות השלטת של הנחה בסיסית זוגיות . לפי גרוסקורת, פרויד ויונג שגו בשיפוט האחר, ולא ראו שאינם מתאימים כלל . אולם הערכ...  To the book