|
|
דורית שיקיירסקי 96 העניק אותה רק למי שהתקרבו לסירוס עצמם כאנשים יצירתיים . עם זאת, פרויד לא כיבד את הגברים שנכנעו לו ושירתו אותו . אף על פי שרצה בהם כמראות משקפות לרעיונותיו, הוא לא יכול היה להעריץ את מי ששיקפו לו את רעיונותיו ללא שינוי . הוא תר אחר תלמידים מבריקים ועצמאיים — אבל לא יתר על המידה . בפעולת המרידה שהצהירה על עצמאותם ניסו תלמידיו להפוך להיות כמו פרויד עצמו, הכופר הגדול . התלמידים שערקו, ובייחוד אלה שהקימו אסכולות משלהם, הפגינו בהתנגדותם המתריסה את עומק זיקתם לפרויד . מובן שכדי לטעון זאת, רוזן חייב להתעלם ממודעותו של פרויד הכופר והמורד לסכנה הטמונה בדרישה לעבודת אלילים כנועה . זו דוגמה לנטייה של פרשנויות אלה ליצור אופוזיציה בין קטבים — כאן הקיטוב הוא בין דמות הרודן לבין דמות המרדן — מה שמאפשר להתעלם ביעילות מתהליכים שמעורבים בהם משתתפים פעילים רבים . מבחינה זו, פרשנות שלפיה פרויד היה רודן — אכזר או נאור, בדיוק כמו פרשנות שלפיה פרויד היה גאון — נדיב או אטום, אינה מוכיחה אלא שהמפרש מזדהה עם פנטזיות שכיחות לגמרי של משתתפים המעורבים בסיטואציה . כאמור לעיל בנוגע לקבוצה הווינאית,...
To the book |
|
|