|
|
הפמיניזם התרבותי, מקול נשי שונה — לקול אנושי חופשי 125 וחיים בתוכו, מטיל בהם מומים רגשיים ומסכסך ביניהם . כדי לקיים את עצמה, הפטריארכיה מפרידה בין נשים לגברים ; היא מחלקת גברים לעליונים ( "נחשבים" ) ותחתונים ( "לוזרים" ) , ונשים לטובות ( "טהורות" ) ורעות ( "מופקרות" ) . היא מפרידה בין גוף לנפש, מפצלת בין מחשבה לתחושה ובין אינטימיוּת לעצמיוּת . היא יוצרת את מצג השווא כאילו עצמיוּת ואכפתיוּת כלפי הזולת מוציאות זו את זו ואינן יכולות לעלות בקנה אחד ; שגברים צריכים להתמקד בעצמם ולא בזולת, ונשים צריכות להתמקד בזולת ולבטל את עצמן . הפירוק וההפרדה הללו הרסניים ; הם פוגעים בנפשותינו, בבריאותנו, בשמחתנו וביכולת ההישרדות שלנו . הם גורמים לנו טראומה, דיסוציאציה, ניכור מעצמנו, דיכאון, בדידות וייאוש . הם משרתים את הפטריארכיה על חשבוננו . כמו ערפד הניזון מדם קורבנותיו עד שהם מתכלים — הפטריארכיה מכלה ומחריבה את כולנו, נשים וגברים . כדי שגברים יוכלו להיחשב עליונים במסגרת הפטריארכיה, הם נדרשים ומהוּנְדָסים לוותר על האמפתיה, האכפתיות, הדאגה לזולת והאינטימיות שלהם, ולהיות תבוניים ללא רגש, נפרדים, אגוצנטרי...
To the book |
|
|