הציר הרגשי־משפחתי

מתבגרים והוריהם 97 בהקשרו ההיסטורי כלל לא הוגדר גיל ההתבגרות כחטיבת גיל התפתחותית . בחברות שקדמו לתקופת ההשכלה היו הצעירים בני 12 – 13 מוגדרים כבוגרים ( בהלימה לתחילת הבשלות המינית – גופנית שלהם ) לאחר רכישת מקצוע ומיקום חברתי ( אשר התרחשו בגיל החביון, בין 6 ל – 12 , בטכניקות חברתיות של שוליה או עוזר לבעל מקצוע בוגר ) ויועדו לנישואים, הקמת משפחה ועצמאות כלכלית ותפקודית . עם עלייתה של ההשכלה כגורם מכריע בהכשרתם של הצעירים חלו כמה תמורות חברתיות, ועמן משפחתיות ופסיכולוגיות . על אף כשירותו הגופנית לחיי מין נכנס הצעיר המתבגר לעמדת המתנה ( מורטוריום ) , האוסרת עליו מבחינה חוקית – חברתית לממש את הפוטנציאל הגופני לטובת הרחבת שנות חניכות המיועדות לרכישת השכלה, הרחבת הסוציאליזציה והמתנה מתמשכת לגיל מאוחר יותר ( 18 שנה ברוב החברות ) — כאשר יהיה כשיר יותר ובעל יכולת המאפשרת הסתגלות ( הכשרה מקצועית, לימודים גבוהים ויכולת לעצמאות כלכלית כתנאים הכרחיים להקמת משפחה ) . הרחבת זמן ההמתנה כופה על המתבגר לחיות בתנאים סותרים : מצד אחד הוא מושפע מאוד מהתהליך הגופני – הורמונלי, המעורר בו דחפים והתקשרויות הנ...  To the book