|
|
לגדול אחרת 18 לאבחון ) דרך הפסיכולוג החינוכי, הרופא הנוירולוג / פסיכיאטר, וכלה במקצועות הפרא – רפואיים ( בעיקר מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת ) ובמטפלים בהבעה . מומחים ללקויות ספציפיות ( בקריאה, בכתיבה, בחשבון וכו' ) נוכחים אף הם בשטח, אך למרות תרומתם לפתרון בעיות הם בה – בעת גם מגבירים את הבלבול בתחום . גופים מקצועיים, כגון התחנות להתפתחות הילד, "ניצן" ( עמותה לאבחון וקידום ילדים לקויי למידה ) , שפ"י ( שירות פסיכולוגי ייעוצי ) ואחרים, מצביעים על הפיצול הרב שקיים מבחינת גורמי הטיפול ודרכי הטיפול . הדגש כיום בשדה החינוכי מותאם להפרעות בתפקוד הלימודי, שמקורן בקשיים הנוירולוגיים ובקשיים התפיסתיים – קוגניטיביים והשפתיים ; אולם ההיבטים הרגשיים מועברים רובם ככולם לטיפולם הנפרד של אנשי בריאות הנפש, לרוב מחוץ לשדה החינוכי, ואך מיעוטם כפרופסיה תומכת מתוך השדה החינוכי . מציאות זאת יוצרת עיוותים בהבנת התסמונת וקושי לטפל בה בראייה אינטגרטיבית רב – תחומית, כפי שהיא מתקיימת בתוך כל ילד ובעולמו . בנוסף יש גישה מוטעית לגבי מקומה של המשפחה ודרכי מעורבותה בטיפול בילד ובקשייו . פיצול זה בין הפרופסיות משקף ...
To the book |
|
|