פרק עשרים ואחת: תמה המלחמה

190 פָּוֶול מפעיל היום טרקטור בקו צינור הנפט, וזֶנֶק אחיו בוחן נשק בצה"ל – מאומה לא נותר בהם מן הפרחחים המרופטים והיחפים . ובכל יום בשעה שבני העיר עודם ישנים וחולמים, כבר נמצא יוּרֶק, רכז הקניות של הקיבוץ, בדרכו ל"תנובה" ומוביל את התוצרת החקלאית . איתן בנו בן העשר רץ יחף על מדשאות הקיבוץ . זוֹמבָּל יישר את שתי שיניו הבולטות, אך כינויו דבק בו, ואין זה מפריע לו כלל וכלל . עתה הוא תעשיין מצליח בקנדה בתחום עיבוד העורות . למעלה מימין לשמאל : שור, הלינקה, מייסטרק למטה מימין לשמאל : קציצה, זומבל, סטשק-מפרגה קרנף הוא מכונאי בחברת אל-על, מיושב בדעתו ובעל משפחה למופת . הזיכרונות מן הימים ההם שמורים בו היטב : אין טעם 191 לעקור מהלב חלק מן החיים . בּוּרֶק, סטָשֶק-הקטן, יאשה, שוּרֶק ושתי אחיותיו מָרישה וסטֶפצ'ה, כולם יושבים בישראל . זבּישֶק, הָלינקה, יאשה, סטָשֶק-גוֹלֶץ, ולָדֶק, הג'ינג'י, ליאון- קציצה, סטָשֶק-מפּרָגה ומייסטֶרֶק נפוצו במדינות שונות . איש-איש ממקומו, הם מעלים על ליבם את זכר חבריהם : הצולע, הצרפתי ורוֹמֶק, הנער הפולני אציל הנפש, שלא זכו לחזות בקץ המלחמה . הם זוכרים את כל אלה שעזרו להם...  To the book