פרק ארבעה־עשר: "עמךָ"

114 אותו מזמן," פסק זבּישֶק . "ואני אומר לכם שזה יהודי," התעקש פָּוֶול . "תכף נראה, אני אארוב לו," סיים זבּישֶק את הוויכוח . "רק תכסה טוב את המערה, כמו שהיה קודם," יעץ זֶנֶק . פָּוֶול כיסה את הקרש באזוב . הנערים נסוגו לחורשה הסמוכה ומשם השקיפו אל השטח . עברה כמחצית השעה ואיש לא הופיע . בינתיים התחיל לטפטף גשם . "נעזוב את זה עכשיו, מחר נגלה אותו," אמר זבּישֶק . הנערים התפזרו . פָּוֶול וזבּישֶק הלכו לצריף שבחלקות . זֶנֶק רץ לגברת לודז'ה, ושם מצא גם את זוֹמבָּל . הוא סיפר להם הכול . "גר שם מישהו שחי עוד יותר גרוע מאיתנו . " גברת לודז'ה הזדעזעה מהסיפור . רחמיה נכמרו עליהם, והיא הציעה להם ללון במרתף ביתה . למחרת בערב הסתתרו בחורשה וארבו לדמות המסתורית . ושוב, עם רדת החשכה, התחיל מישהו לזחול ולצאת מן המערה . "הנה הוא הולך," ניער זֶנֶק את חבריו בהתרגשות . הנערים אימצו את עיניהם . שוב התרומם האדם, הביט כה וכה כבודק את הסביבה, ולבסוף התרחק בצעדים מהירים . הנערים הלכו בעקבותיו . "נלך מהר, מהצד, נשיג אותו ונוכל להסתכל בו," הציע זֶנֶק . "בריצה, בחורים, לשדרות וושינגטונה, נתיישב מתחת לפנס, הוא מוכר...  To the book