פרק אחד־עשר: בבּוֹידם

90 זיכרונות על מקומות ששרו בהם, על "מלינות" למיניהן ועל אנשים שפגשו . לבסוף הגיעו לבניין של חמש קומות, סקרו אותו בתשומת לב, ובלי אומר עלו לקומה העליונה . הן השתופפו ליד חלון הפונה לחצר . פתאום התחילה מָרישה לייבב וזינקה לחלון, וכבר הייתה על המעקה . סטֶפצ'ה תפסה אותה בשמלתה . "אני ראשונה ! לא רוצה אחרייך ! " קול חריקת דלת הפסיק את הריב . הן התיישבו על המדרגות והתחילו לזמזם בקול בוכים שיר אחרי שיר . דייר אחד גירש אותן מהמדרגות והן יצאו לרחוב . "אולי ניסע ללובלין," נתפסה מָרישה למחשבה חדשה, "לזקנה שלנו ( זו שהחזיקה אותן עד עתה ) יש שם קרובים . הלילה נישן עם מוכרי הסיגריות . " בכיכר שלושת הצלבים כבר התכוננו מוכרי הסיגריות לשינה . כשבאו השתיים, הקיפו אותן הילדים והשתדלו לעודד אותן . "תקשיבו," אמר שור, "אני אגש למורה שלי בגרוֹכוּב, אולי הוא ייתן לי לישון אצלו . אצל 'סבתא' אין כל כך הרבה מקום . חוץ מזה, מטונף שם נורא . " אידז'יקוֹבסקי נראה מודאג ולא גילה רצון לקבל את שור . רק כאשר הבטיח אלף הבטחות, שיצא השכם בבוקר ויחזור רק בערב, הוא הסכים לקבל אותו לכמה לילות . שאר הילדים הגיעו אל "סבתא", שי...  To the book