פרק שמיני: ילדי רחוב

66 לפזם לעצמו את כל הפזמונים הפולניים שידע ונפנף במקל רועים . מייד הרגיש חופשי ובטוח יותר משהיה בוורשה . לא היו כאן גרמנים, וגם המדים הכחולים של השוטרים הפולנים לא נראו . לא היה צריך לספר שום בדיה על אם השוכבת בבית חולים . לבדו היה בין הפרות הטובות, שלעסו להן את העשב בנחת . בערב היה מכנס את הפרות לרפת ורץ לתוך הבית . על השולחן מצא קערה גדושה תפוחי אדמה וספל חלב . תרזה, הצולע ובּוֹלוּש גיששו את דרכם בעיר . בבוקר פנו כל אחד בכיוון אחר, כדי שלא לעורר את חשד העוברים והשבים . אחר הצהריים נפגשו והתחילו לחפש מקלט חדש, כי היה מסוכן ללון תמיד באותו המקום . ערב אחד הלכו לגרוֹכוּב, פרוור במזרח העיר, ומצאו שם חלקות שדה . הם התכנסו מתחת לערימת קרשים . היה מעונן וסוער . הקרשים נקשו זה בזה והעירו אותם משנתם שוב ושוב . לבסוף נפתחו ארובות השמיים . המים סחפו את האדמה והקרשים זזו . רטובים ורועדים מקור הם נצמדו זה לזה . הבגדים נדבקו לגופם . הם היו בשדה פתוח . היה ריק סביב . לא הייתה להם ברירה אלא לשכב ולספוג את הרטיבות . רק בּוֹלוּש הקטן התלונן מדי פעם : קר לי . לפנות בוקר הוקל מעט . שלושתם הלכו ברחובות ש...  To the book