פרק חמישי: אצל גברת קָלוֹטה

44 למחרת השכם בבוקר עקרו את עצמם ממשכבם . על השולחן הופיעו שוב ספלי קפה ממותק בסוכר ממש, ולחם בצלחת . הם טרפו את הכול . "אני יכולה להישאר כדי לשמור על הדירה," אמרה באשה, שפחדה לשוטט ברחובות . האישה הסכימה . קרנף והצולע הודו לה על הכנסת האורחים וירדו בריצה במדרגות, מאוששים . האישה עוד הספיקה לקרוא אחריהם : "בואו כשיהיה חושך, רק שלא יבחינו בכם . " בשער נעצרו ליד רשימת הדיירים . אצבעו של קרנף ריצדה במהירות על הלוח . "הנה ! " לחש . "עליית הגג, זוֹפיה קָלוֹטה, אלמנה, עובדת במטבח הגרמני . " הם החליפו מבטים . "אולי היא רוצה 'לשרוף' אותנו," פתח הצולע . "טיפש, את זה היא יכלה לעשות מייד," אמר קרנף בהחלטיות . "אולי . . . " חזר ופתח הצולע . "מה אתה חושש כל כך ? " הפסיק אותו חברו, "לא מתים פעמיים . " הצולע הסמיק מבויש, וכבש את פניו בקרקע . לעת ערב הלכה גברת קָלוֹטה לביתה ונשאה מכל מלא מרק בידיה . ברחוב מַרשַלקוֹבסקה, לא הרחק מרחוב וילצָ'ה, הבחינה בילד קטן יושב ליד קיר של בית . ידו הייתה פשוטה לנדבות . "אתה בוודאי רעב ? " פנתה אליו גברת קָלוֹטה . הילד לא השיב דבר, רק הרים את ראשו בתנועה מבוהלת . לא ...  To the book