פרק רביעי: המבריחים הקטנים

36 הגטו כבר המו מאדם . אנשים מיהרו לעבודתם בגטו או בצד האחר, ששם עבדו בשביל הגרמנים . עיניו החומות של יוסף ושׂערו השחור כפחם, רגליו היחפות המכחילות מקור, מעילו המרופט, שבבטנתו נתפרו כיסים בשביל תפוחי אדמה – כל אלה העידו ללא פקפוק על מוצאו . רק המחשבה המהירה, הזריזות והנחישות לעזור בכל מחיר למשפחה המורעבת היו שקולות ל"פגמים" האלו . הוא ניגש למשמר שליד שער הגטו בפינת הרחובות לֶשנוֹ וזֵ'לַזנה . קבוצות פועלים עמדו שם בתור לביקורת לפני צאתם לעבודה מחוץ לגטו . יוסף נדחק בין הפועלים ולבסוף הגיע איתם לצד הארי . בכסף שקיבל מאביו קנה שתי כיכרות לחם בחנות הפולנית הראשונה שנתקל בה, וחזר לגטו בדרך שיצא . רק עבר את ה"גבול", ומייד הושטו אליו מכל העברים ידיים אוחזות כסף . יוסף מכר כיכר אחת ב- 14 זלוטי, ועם האחרת רץ כל עוד נפשו בו הביתה . הוא החזיר לאביו את עשרת הזלוטי שלקח ממנו והניח כיכר לחם על השולחן . האם פרצה בבכי . למחרת השכם בבוקר חזר יוסף על המעשה . קנה לחם בצד הארי וחזר לגטו . אחרי כמה ימים כבר היה חוזר לגטו עמוס תרמילים מלאים תפוחי אדמה, וכיכרות לחם מתחת לבית שחיו . "ילדי היקר, המפרנס שלנו," ...  To the book