|
|
199 המפלגה הנעלמת באופק אפילו פוליטיקאי פעיל אחד עם מבטא כזה . לעתים רחוקות אפשר להיתקל עדיין באיזה סופר או מבקר מהשמאל הציוני הוותיק, שמדבר על הממסד הישראלי ואומר "אנחנו" . מבחינתם של טיפוסים כאלה, כל מה שקרה בישראל בארבעים השנים האחרונות הוא תקלה, סטייה שתתוקן בקרוב . אבל אף אחד כבר לא מאמין לזה . רק גרמנים חובבי ישראל, או יהודים אמריקאים זקנים שהתנדבו פעם בקיבוץ, עדיין מזהים את ישראל עם עמוס עוז והגבעטרון . למעשה, יש עוד קבוצה כזאת : אקדמאים רדיקלים - אנטי – ציונים, אנטי – קולוניאלים או פוסט – חילונים . רובם לא נולדו בתקופת מפא"י, אבל המהלך הרטורי העיקרי שלהם הוא עדיין לאתר את השורשים של כל עוול בתקופה זו . זה ההבדל המכונן בין שמאל ציוני לשמאל רדיקלי בישראל : השמאל הציוני מתלונן על בנימין נתניהו והשמאל הרדיקלי מקפיד להזכיר שבתקופתו של דוד בן – גוריון היה לא פחות גרוע . מבחינתם של היסטוריונים וסוציולוגים ביקורתיים, עידן מפא"י נחשב לתקופה הקלאסית של ישראל . כמו בטיפול פסיכולוגי, ההנחה היא שככל שהולכים רחוק יותר נוגעים קרוב יותר בליבת הבעיה . אם מגלים שפשע כלשהו נעשה, לדוגמה, בידי התאח...
To the book |
|
|