סדקים בקוביות הבטון

116 אנחנו אנשים חדשים חיה לגמרי בהווה, משתדלת לעמוד בקצב . חשוב עם זאת להבחין בין מצבו של העבר הקומוניסטי לבין מצבו של העבר הנאצי . על הראשון נגזר להישכח, ופירוקו המוחלט של "ארמון הרפובליקה" - הפרלמנט המזרח – גרמני - מהווה ביטוי מובהק לכך . העבר הנאצי, לעומת זאת, שנוכח פחות במרחב הפיזי, נועד להיות מונצח עד סוף כל הדורות . אך מרגע שהושלמה ההנצחה, והעבר נקבע באנדרטאות, בשלטים ובאבני זיכרון, יש לו כעת רק גורל אחד : להישחק ולהתבלות . ״כל המוצק מתנדף לאוויר, כל הקדוש נעשה חולין״, תיאר קרל מרקס את עידן הקפיטליזם . שני תהליכים המתרחשים באנדרטה לזכר יהודי אירופה בלב ברלין מסמלים זאת : האחד הוא הסדקים הרחבים שמבקעים כמעט את כל קוביות הבטון המרכיבות את האנדרטה - ככל הנראה תוצאה של שינויי הטמפרטורה החדים . בשלב הראשון ביקשו הרשויות לחזק את הקוביות הסדוקות באמצעות רצועות, אך פחות מעשר שנים אחרי הצבתן, הסדקים באבנים בולטים מתמיד . כמעט אי אפשר שלא להשתכנע שהאנדרטה עצמה הוקמה כדי להיסדק, לייצג את שחיקתו של כל ניסיון לקבע את זיכרון העבר . לכך יש להוסיף את הפיכתה של האנדרטה לאתר פופולרי לצילום עצמי ( ...  To the book