בלובי של הר הבית

52 אנחנו אנשים חדשים השאר נראה עלוב . ואז חזרתי לתל אביב . השיבה מירושלים למישור החוף היא תנועה הדרגתית של שכחת הר הבית . תחילה הוא נעלם משדה הראייה, ואז גם מהתודעה . כל מה שברור כשעומדים ומשקיפים אל הכיפה, נעשה שוב מעומעם ורחוק . הדברים מקבלים משמעות אחרת, ארצית, חוזרים למקומם ולצבעיהם הרגילים כמו אחרי טריפ . שוב נראה שהחיים בארץ הזאת סובבים סביב עניינים מטריאליים – צריכה, קריירה, נדל"ן . שוב נדמה שלכל דבר כאן יש מחיר . אבל זו טעות . הר הבית הוא שטח של 144 דונם שאין לו מחיר . הוותיקן הפך בפועל לאתר תיירות עם מרצ'נדייז וסלפי . קבוצות של תיירים נבלעות לתוך הקתדרלה ומוקאות החוצה . הם באים, מכוונים את האייפון לתקרה ומצלמים, כי אם יכוונו קצת נמוך מדי כל מה שיראו בתמונה זה עוד תיירים במעילי רוח מכוערים מצלמים עם האייפון . זאת הצורה שבה "נכסי תרבות" מתקיימים כיום . המנזר הפך לביסטרו צרפתי . מרתף האינקוויזיציה - למועדון ג'אז . כל פיסת הוויה מתרוקנת לגמרי מרוח וממשמעות, ומופעלת מחדש באמצעות תרופת ההחייאה היחידה שעוד עובדת : הצריכה . אך לא כן הר הבית . הוא הודף מעליו את הקפיטליזם, כמו שדה כוח ש...  To the book