אביב בקרח

242 כריסטיאנה ריטר שחפים בנוצותיהם הלבנות כשלג חגים כנשרים מעל הקרח . בתנועה יפהפייה של אברותיהם הרחבות הם נוחתים על קצות הפסגות הנוצצות של הקרח הגבוה ומקפלים לאט את כנפיהם . להקות חדשות של שחפים לבנים עוברות שוב ושוב בחופנו . כל צורה וכל יצור חי כאן צחורים ומנצנצים בלובנם בשמש . אנחנו בני האדם חריגים כאן . כל השחפים מקיפים בסקרנות ראשית אותנו ואת הבקתה, פעם אחת, פעמיים ; לפעמים הם גם שבים ממעופם כדי להקיף אותנו שוב . האוויר שקט כל כך שאפשר לשמוע את שריקתן וטפיחתן החרישיות של הכנפיים . אלפי כלבי ים שוכבים על הקרח . הים זרוע נקודות שחורות עד האופק . כלבי הים נהנים מהשמש הנפלאה אחרי תקופה ארוכה וחשוכה שעשו מתחת לשמיכת הקרח הכבדה . זה זמן רב שאיננו צדים בקרבת הבקתה . הרי יש לנו אספקת בשר . כלב ים פשוט – עור מיטלטל מדוקרן הקרח שמונח על גג הבקתה, וצלו נע סביב הבקתה בעקבות הצללים הקצרים שלה עצמה . החיות נטולות פחד, וכך יש סביבנו תכונת אביב עליזה . הן סמוכות אלינו ממש, על אורחותיהן הנוגעות ללב בעינינו בני האדם, ולא פעם גם משעשעות . צמד מאוהב של שחפיות ים התנחל על קרחון שנסחף מול חופנו . לא נו...  To the book