ארץ מתה

197 אישה בקוטב למחשבה במוחי, שתאפשר לאיִן שבחוץ לחדור לתודעתי . אני חשה שלמחשבה כאן יש הכוח להכריע אם אדם יחיה או ימות . אני חשה, בעצם אני יודעת בוודאות, שמה שהמית מאות רבות של אנשים בספיצברגן במאות הקודמות הוא הפחד מפני הרִיק . זאת לא הייתה רק צפדינה . פעמים רבות הם מתו למרות מזָווים מלאים ולמרות שהיה להם בשר טרי . היו להם רובים ותחמושת, הארץ הייתה מלאה באילי צפון שרעו בכל העמקים . אבל הם לא העזו לצאת החוצה . הפחד ארב להם לתחושתם מיד מחוץ לבקתה, ארב כמו מפלצת בכל הארץ השוממת . הוא ריתק לבקתה את הציידים ואת הימאים האמיצים ביותר . מראה המוות העצום השורה על הארץ, האיבּוּן האיום של כל ישות חיה, הם שקנו אחיזה בנפשותיהם, ששיתקו את מרצם, שנטלו מהם את כוחותיהם . הקריסה הגופנית התרחשה בעקבות זאת . ציידי ספיצברגן של היום הם אנשים אחרים . מול המוות הם מציבים את חיותם . הם חוצים לבד את הארץ הבודדה ללא פחד מן המוות, מן הסערה ומן הלילה . הם הולכים למרחקים, מרוויחים את לחמם בקושי כדי שיוכלו שוב ושוב להישאר עוד שנה בצפון הרחוק . אני קוראת ביומנים של בעלי כדי להסיח את דעתי מן הבדידות, ומנחשת את עוצמת ...  To the book