שיט בסירה אל פְּנים הארץ

76 כריסטיאנה ריטר בחרטום הסירה הוכן עבורי כס מלכות משמיכות ומשׂקים . כשסירת המנוע הקטנה שלנו מפלחת בזמזום את מרחבי השמש אל נופים וימים חדשים, אנחנו מוצפים תחושת אושר עולה על גדותיה מחירותנו החובקת עולם ומעצמאותנו המוחלטת . עד מהרה אנחנו יכולים לראות את כל החוף הצפוני עם האיים הנורווגיים . החופים עם השמות האיומים מחייכים היום בצבעי הקיץ בים הכחול המרצד בשמש : בָּנגֶנהוּק, יאמֶרבוכט, וֶרלֶגֶנהוק וסורְגֶבּאי . המים שלווים וצלולים כל כך, עד שבמעמקיהם אפשר לראות את ההשתקפות הזוהרת הירקרקה של צלעות ההרים והצוקים שטופי השמש, אפשר לראות את יערות האצות הכהות שזרועותיהן נוגעות בסירתנו . מאות שחפים לבנים גדולים יושבים על קצות הצוקים המזדקרים מן המים ומתנמנמים בשמש . אחרי שעברנו את לשון היבשה של גרוהוק נגלה לעינינו וידֶבאי . ביופיו המפעים הוא חולם בדממה ובשמש את קיומו הבתולי, המרוחק מהעולם . שעות על שעות אנחנו שטים בפיורד האינסופי שמשתרע לאורך מאה קילומטרים לכיוון פנים הארץ . אנחנו נצמדים לגדה המערבית, פעם סמוך לכתלי הסלע הגבוהים ופעם קצת יותר רחוק, בשל החלקים הרדודים והשרטונים שלפני שפכי הנהר והע...  To the book