הימים הראשונים בארץ הפרא, או: משק בית גברי אופייני

65 אישה בקוטב מחריד . לא רק שהעור פְּשוּט השומן נמתח על יריעות הגג החדשות, לא, קרל טומן את קרביו של כלב היום בבורות קטנים שחפר מסביב לבקתה, ואחר כך מכסה אותם למחצה באבנים גדולות . גם עצמותיו של דוב הקוטב מעוטרות בשׂוֹם לב בקרביים . "זה כדי לפתות את השועלים," מסביר לי בעלי . היֵה שלום, גן האבן היפה שלי ! אני מרכינה ראש בפני סדריו הבלתי ניתנים לשינוי של העולם . למחרת אופים לחם . לא מפני שהגברים מצאו בינתיים את הנוסחה הכימית לשמרים, הם בכלל לא חשבו על זה, אבל היה להם מזל . קרל מצא בארונית התחמושת של נויס קופסה קטנה עם שארית עתיקת יומין של שמרים יבשים . הם משרים ומרככים אותם בקפידה ומערבבים בדלי עם מים וקמח . את הדלי הם שמים בתוך אחד היצועים ועוטפים בשמיכות מחממות . הציידים הגסים הם היום אנשים אחרים . הם הולכים על קצות הבהונות ומדברים בלחש, אסור לפתוח שום דלת, חום אימים שורר בחדר, וכל המחשבות נסבות על השמרים שאמורים לקום לתחייה . לבסוף הבצק תופח בדליים, ובזכות הטיפול המסור גולש גם אל השמיכות המחממות . קללות ימאים חרישיות נשמעות כעת בקול, אבל בסך הכול נשמרת האווירה הטקסית . אנחנו שמחים, ניצ...  To the book