השמירה וארגון המגן

השמירה וארגון המגן השמירה במושבות בראשיתה של ההתיישבות החקלאית החדשה היו השומרים צעירים בני המקום , בצד השומרים הערבים , ששמרו על פי תור שנקבע על ירי ועדי המושבות . ההתנכלויות למושבות היו בעיקרו של דבר על רקע מקומי ובהיקף מקומי ובעלות אופי של סכסוכי שכנים על גניבות , הסגות גבול , ריב על שטחי מרעה ובארות מים ותגובות אלימות של אריסים שאדמתם נמכרה על ידי בעליהן העשירים , היושבים מרחוק . התנגשויות מסוג זה אירעו בראש פינה , ( 1883 ) בפתח תקוה , ( 1886 ) בגדרה , ( 1888 ) ברחובות , ( 1893 ) בבאר טוביה , ( 1896 ) בחדרה ובמטולה . ( 1901 ) התנכלויות אלו נהדפו בעזרת כוחות מקומיים או בעזרת המשטרה התורכית , ולרוב הסתכמו באבדן רכוש . רק מ 1908 הגיעו העוינות וההתנכלות לערים ( מאורעות פסח תרס"ח ביפו ) וקיבלה צביון לאומי אידיאולוגי . ההשתלבות במרקם הכלכלי של הארץ ומשטר האפוטרופסות יצרו ברוב המושבות תלות בשמירה הערבית , הן מטעמי נוחות הן כדי למנוע החרפת הסכסוכים עם כפריי הסביבה והבדווים . המתיישבים סמכו על פקידות הברון ועל קשריה — המבוססים במידה רבה על תשלום שלמונים — עם השלטונות המקומיים . רק בפתח תקו...  To the book