|
|
מסורות עממיות ועליות לרגל החברה הערבית בארץ ישראל במאה התשע עשרה היתה ביסודה חברה מסורתית ושמרנית , אשר גילתה עוינות כלפי התמורות הפוליטיות , החברתיות והתרבותיות , ואף עשתה כמיטב יכולתה כדי לבלום את תהליכי ההתמערבות והמודרניזאציה בתחומי החיים השונים . לעומת התערערות כוחו של השלטון המרכזי , שייצג את האסלאם ייצוג רשמי , המשיכה המנהיגות המקומית לחזק את הדת בקרב האוכלוסייה , והשלטון המעורער לא הצליח לכפות את סמכותו הדתית . וכך , בצד הדת הרשמית , שמרכזיה היו בדרך כלל בערים , היתה גם דת עממית , אשר השפעת אמונות זרות וקרומות ניכרה בה היטב ומנהיגיה היו הדרווישים והצופים אנשי המסדרים השונים . לדת עממית זו היתה מערכת שלמה של קדושים ומקדשים , מוסדות וטקסים , אשר התחרו בדת האורתודוקסית . האמונות והטקסים של הדת העממית נבדלו ממקום למקום וקלטו השפעות ממסורות ומנהגים קדומים של בני המקום קודם שהתאסלמו . במאה התשע עשרה נמנו כמעט כל אנשי העלמא עם מסדר צופי אחד לפחות . היה בכך משום ביטוי לנסיגה תרבותית ולירידת כוחו של השלטון המרכזי , שייצג את האסלאם הרשמי . המסדרים הצופיים חדרו גם למרכזים העירוניים והכפרי...
To the book |
|
|