הכפר והחקלאות בארץ־ישראל

הכפר והחקלאות בארץ ישראל חקלאות במתכונת מסורתית היסוד המרכזי בכלכלת ארץ ישראל כמאה התשע עשרה עדיין היה חקלאות . זו היתה חקלאות במתכונת מסורתית , בעיקר בתחום המשטר הקרקעי והרכיבים הביולוגיים והטכנולוגיים של המשק החקלאי . הכפר הערבי היה בעיקרו שמרני ונחשל , לא רק ביחס להתפתחות החקלאות באירופה למן "המהפכה החקלאית" של המאה השמונה עשרה והתשע עשרה , אלא גם ביחס למצבה של החקלאות בדורות קודמים . כך תיאר את מצב העניינים חוקר הטבע האנגלי הנרי בייקר טריסטךם , שביקר בארץ ישראל בשנים : 1864- 1863 הגידולים העיקריים לגרעינים כארץ ישראל הם שעורה , חיטה , עדשים , תירס ודוחן . דוחן מגדלים מעט מאוד ; כולו נקצר עד סוף מאי , ואז מתחיל להציץ התירס . בחלקים החמים יותר של עמק הירדן נגמר קציר השעורים לפני סוף מארס , וקציר חיטים מגיע לעיצומו בסוף מאי בארץ כולה , חוץ ממרום הגליל , ששם הוא מגיע לעיצומו כשבועיים יותר מאוחר . דומה שמגדלים רק זן אחד של שעורה . בחיטה הבחנו בין שלושה זנים , כולם בעלי מלענים . יבולי השעורה נאים . ולפעמים אף גדולים ; הגרעינים יפים , ועולים על גרגיריהם של רבים מזנינו המצטיינים באיכות הלס...  To the book