בין שתיקה לנידוי: המדיום הקולנועי ואלמנת המלחמה הישראלית

] 145 [ ב י ן ש ת י ק ה ל נ י ד ו י 5 ( מבחינה אטימולוגית האלמנות נקשרת במרבית השפות בקולנוע הישראלי האירופיות לריקנות ולמחסור . המקור העברי מגדיר אותה נטישה, אלמוניות ואובדן זהות ) . מצב בסיסי זה לא השתנה במשך יותר מעשרים שנה, שנות דור, המפרידות בין ההפקות השונות הקשורות בנושא זה . אף כי היה לקולנוע הישראלי הזמן הדרוש לעבור מהטפות ישירות ובוטות, למשל אשת הגיבור ( פיטר פריי, 1963 ) , להפקות היונקות את השראתן מן הגל החדש, למשל מצור ( ג'ילברטו טופאני, 1968 ) ולסרטים המתנדנדים בין נוסח פופלרי ובין סגנון אישי יותר, למשל צלילה חוזרת ( שמעון דותן, 1982 ) ו עתליה ( עקיבא טבת, 6 1984 ) , השינויים הללו לא שינו את מצבה של האישה בכל הסרטים האלו . האישה הישראלית בין היסטוריה למיתוס הקולנוע הישראלי ממחיש את תהליך הרחקתה ההדרגתית של האישה הישראלית מן ההיסטוריה על אף תרומתה לעשייתה והטלתה לתחומו של מיתוס . הראשון בסרטים שהוזכרו לעיל אשת הגיבור משקף תפיסה זו היטב . רחל, אלמנתו של גיבור מלחמת העצמאות, מוגדרת בהתאם ליוקרתו של בן זוגה . בכך אין היא שונה מתמר בסרט מצור , שהופק לאחר מלחמת ששת הימים, ממירה ...  To the book