מתמורפוזות סמויות מעין

] 117 [ מ ת מ ו ר פ ו ז ו ת ס מ ו י ו ת מ ע י ן וכתיב זה רושם את הסרט בעולם המוות . ולא במובן של "מוות קטן" הקשור בעונג מיני כביכול, אלא במובן של אובדן חשוך מרפא, בלתי הפיך ובל יימחה . סוג המוות הזה מצוי בליבת שני הסרטים הללו שבהם האלימות המינית אינה נראית ואינה משוחזרת — כפי שנהוג בקולנוע של הזרם 3 — אלא מסופרת, נמסרת על ידי עדוּת, עדות שמדירה מנוחה מן המרכזי הצופים יותר מכל הַרְאיָה אפשרית . בשני המקרים התוצאה של האלימות הקשה היא במוקד היצירה . קולנוע הטראומה — עיבוד האֵבֶל ? מובן מאליו כי שני הסרטים שייכים לסוגה שהגדירו אותה חוקרי קולנוע 5 "קולנוע של 4 ואן קפלן ושותפה לכתיבה,מובילים, כמו תומס אלססר טראומה" . חוקרת נוספת שכתבה רבות על ייצוג הטראומה בקולנוע היא ג'נט ווקר, ולפי הגדרתה סרטי טראומה הם קבוצת סרטים העוסקים באירוע או באירועים מרעישי עולם, אישיים וציבוריים כאחד [ . . . ] , סרטי טראומה וסרטי וידאו על טראומה עוסקים באירועים טראומטיים בצורה לא ריאליסטית המאופיינת על ידי 6 הפרעה וקיטוע של נרטיב הסרט ושל חוקיו הסגנוניים . תוך כדי התייחסות אל תהפוכות הזיכרון ואל גחמותיו ניגשה ווקר...  To the book