פתח דבר

] 11 [ פ ת ח ד ב ר סרטיהן, שמבוססות כולן על דמויות שחוו את אותו עבר . בין אלה אימהות של הבמאיות ודמויות היסטוריות, כמה מהן דמויות יהודיות, כמו אלזה לסקר-שילר ורוזה לוקסמבורג . המאמר השני — "הממד שמעבר : אוטוביוגרפיות נשיות בקולנוע הישראלי" — עוסק באופייה של האוטופיקצייה בשני סרטים ישראליים שיצאו לאור באותה שנה ( 1995 ) : איה : אוטוביוגרפיה דמיונית של מיכל בת-אדם ו שחור , שאת תסריטו כתבה חנה אזולאי-הספרי וביים שמואל הספרי . פרידמן רואה בשני הסרטים אוטופיקצייה, מכיוון שבשניהם נקודות האחיזה בזמן נזנחות וההיסטוריה מוחלפת בעבר מיתי הצבוע בגוני הזיכרון האישי של בת-אדם ושל אזולאי-הספרי, זיכרון בעל אופי רטרוספקטיבי . אף שב שחור אזולאי-הספרי היא התסריטאית ולא הבמאית, פרידמן רואה בה את הגיבורה ואת הדמות שדרך נקודת המבט שלה הסרט נמסר . אף שהסרטים שונים זה מזה באופן שבו סיפור המשפחה מגולל — ב שחור מדובר בתקופה אחת שהיא רבת-משמעות, ואנו למדים דרכה על העבר, ואילו ב איה : אוטוביוגרפיה דמיונית מדובר בחיים שלמים שהאוטוביוגרפיה הדמיונית מנסה לאסוף את שבריהם — בשניהם יש דבר-מה שעולה מן האוב, עבר "צילי" ש...  To the book