|
|
לפסל אומה 86 בצלאל בירושלים אף הם סיפקו מקור תעסוקה לעניי העיר . פקיד הקבלה במלון "וִוינדזֶר" הושיט לו את שפופרת הטלפון . "טילקי, ידידי, כאן בַּריס . הגעתי הנה מעט באחור . מה שלומך ושלום אשתך הנאווה ? " "שלום לך . המבשלת שלנו הכינה ארוחת ערב חגיגית לכבודך ואני הזמנתי עוד שלושה מיהודי אלכסנדריה שבאוזניהם השמעתי שבחים על בית הספר שלך בירושלים . אנא בוא לכאן מחר בשעה שבע" . "תודה . אגיע" . "אלכסנדריה אינה ירושלים", הרהר בוריס . הוא אהב את העיר הקוסמופוליטית והרגיש שבביקוריו בה הוא חוזר לאורח חיים דומה לזה שניהל באירופה . הרחובות האלגנטיים ובנייני העיר נבנו בסגנון אירופי והוא לא יכול היה להפסיק להתבונן בהם . מנהג המונית ביקש שייסע לאורך הטיילת שעל שפת הים . הוא רצה לבחון פעם נוספת את תחושת המרחב הפתוח והאינסופי של הרצועה הכחולה של הים ולשכוח מהדוחק ומהסירחון שליוו אותו בסיוריו ברחובות העיר ירושלים . נהג המונית עצר בחזית הבית של טילקי . בוריס שילם ועלה במדרגות המובילות לכניסה המהודרת של הבניין . את הדלת פתחה לו משרתת, צעיף לבן מכסה את ראשה וסינר לבן קשור למותניה . "היכנס בבקשה", אמרה והראתה...
To the book |
|
|