|
|
לפסל אומה 18 בירושלים, אחרים שטיחי משי שנארגו בידי יהודים ועליהם דימויים של מנורת המקדש ו"ברוש הרצל" . בַּריס שַץ שוטט ברחבי הבית : "מה בעצם אני מחפש", שאל את עצמו . מוחו היה טרוד היסוסים ומחשבות עגומות . הוא היה גאה בעצמו על היותו אב מסור לילדיו . בימים הקרובים הוא עתיד להיפרד מלִילִיק בנו ומזַרִיק בתו . בכל נסיעה שלו ליליק היה שולח לו מכתבים רוויי געגועים . בשנים הראשונות ראה בגעגועי הילד התנהגות טבעית של יצור קטן, שאביו נוטש אותו לפרקי זמן ארוכים, ושאין ביכולתו לדעת מתי ישוב אליו . הוא נזכר פתאום שאחד ממסעותיו ארך יותר משנה . ליליק, שתמיד ניסה לרצותו, כתב לו שהוא מכיר בחשיבות ענייני בצלאל אבל מתחנן בפניו שישוב הביתה במהרה . השנה בנו בן 14 . שץ ציפה לפיכך שיפגין בגרות מסוימת, שכן מאז ומתמיד הועיד אותו להיות ממשיך דרכו, הן כאמן והן כאדם שינהל את בצלאל על פי התפיסות שספג בביתו . הוא קיווה שבמסעו הנוכחי, על אף שבעטיו ייפרד לזמן ממושך מילדיו, יביע ליליק רִגשוֹת שמחה והוקרה למעשיו ויתמקד פחות במצבי רוח סנטימנטליים . בריס התיישב על כיסא, טמן ראשו בין ידיו והרהר בנסיעה הקרובה, האמורה להקל ע...
To the book |
|
|