|
|
30 תמר פויכטונגר אבל הייתי בודדה כי אמרתי לעולם שאני אומללה, ומצאתי את עצמי מנחמת אחרים . שמעתי אפילו צעקות, הטחות, על כך שאני במצב הזה . על כך שאני אגואיסטית, שאני מרשה לעצמי להשאיר את משפחתי לבד . מצאתי את עצמי מרגיעה את חברותיי ואומרת להן שלא ידאגו, במקום שזה יהיה הפוך . אני יכולה להבין מהיכן זה נובע, אבל אם חושבים על זה, זה קצת מעוות . והאמת, שלא כל כך אכפת לי להיות אגואיסטית . ולא אכפת לי להשאיר את המשפחה שלי בלי עוד ילדה במשוואה, יש להם עוד שלושה, אני בטוחה שהם יסתדרו מתישהו . לא אכפת לי להיעלם לנצח, ולהפסיד ביחד עם היעלמותי את תפקידי כמצחיקת החבורה, או כזאת שתמיד אפשר לפנות אליה . הכאב שלי גדול יותר . אני לא חושבת שיש לי סיבות לחיות, ואם תתעקשו ותגידו שכן, אתם לא מכבדים את זכרי . אני לא רוצה לחיות בעולם הזה, אני רוצה לחדול מלהתקיים, ולתמיד . להפסיק להרגיש, לטוב ולרע, כל תחושה אפשרית . אני רוצה להיקבר מתחת לאדמה ושיספידו אותי . אני מאמינה שזו דרכי היחידה להרגיש אהובה באמת . אני רוצה להפסיק להרגיש את הבדידות הזאת . זה לא משהו שישתנה עם הזמן, זה לא משהו שיכול להשתנות . ואני יודעת כ...
To the book |
|
|