עוצמות הביטוי בציור

םרל דסה על מטוםלים וציורים | 103 ציור מס' 1 : הבולמוס מרים מציירת גלים של צבע כתום ללא גבולות . הגלים נעצרים רק בסוף הבריסטול ולדבריה, אם הבריסטול לא היה נגמר היו הגלים ממשיכים לזרום . שטח הכתום משתרע כמעט על כל הבריסטול, ובחלקו העליון מרים מציירת גלים שחורים המבטאים את אשר חשה אחרי הבולמוס : התייסרות, גועל עצמי, דחייה עצמית, כאב ופחד מהשמנה . אין הפרדה ( ספליט ) בין ציור הבולמוס לרגשות השחורים כי שניהם מתרחשים ברצף, ואין תחושה של ניתוק זמני שמאפשר להיפרד מהכאב . 104 | דמעות של גואש ציור מס' 2 : הנסיבות הרגשיות שקדמו לבולמוס םרל דסה על מטוםלים וציורים | 105 הציור מבטא את היווצרות הקושי הרגשי בעזרת שכבות של צבע כתהליך הדרגתי . כיוון הציור הוא מלמטה למעלה : בתחילה מרים מציירת את הצבע האפור, המייצג התחלה של דכדוך שקיים תמידית בתחתית הבטן . בעקבותיו הצבע הוורוד ( פוקסיה ) מייצג את מצבה הרגשי שעודנו סביר . גלי הצבע עולים בהדרגה כלפי מעלה . ברגע שמרים מציירת את הצבע הכתום עולה סבירות לבולמוס קרֵב ובלתי נמנע, בייחוד לאור העובדה שהצבע השחור מקדים את הכתום . מרים מסבירה : הוורוד, האדום והשחור מ...  To the book