להיות מדריכה במעון

138 מעון לנפש סוערת המעון ברחוב אתיופיה היה בניין מסיבי ומוצק, כזה שהצליח להכיל נערים שקשה להכיל . למרות היציבות הפיזית שנתנה לנערים תחושת ביטחון, היו אירועים פיזיים רבים במעון . לעתים הם היו קשורים לאלימות כלפי רכוש, ונדהמתי מכמות החלונות, המשקופים והדלתות שאב הבית היה מתקן במסירות רבה . לעתים תכופות התפרצו קטטות בין הנערים . שבת אחת נשארתי המבוגר היחיד במעון ואחד הנערים הגדולים והחזקים יותר היה עצבני . תוך כדי ניסיון שלי להרגיעו, נער אחר ( עדין וקטן יותר ) שניסה לעזור לי, קיבל אגרוף לפנים ונשבר לו האף . להיות חלק מאירוע כל כך אלים גרם לי להרגיש פגיעה וערער אותי מאוד . האם זה קרה בגלל שאני אישה ? האם הנערים זקוקים לנוכחות גברית כדי לרסן את האלימות שמציפה אותם ? האם הטריגר היה יצרי ונגרם דווקא בגלל נוכחות של אישה צעירה ? האם יש מקום לאישה מדריכה במסגרת כל כך גברית ? בתחילת העבודה במעון הסבירו לי את רציונל המודל של מדריכה אחת בתוך קבוצת גברים כאיזון האווירה הגברית וניסיון ללמד את הנערים תקשורת מכובדת כלפי המגדר השני . עם הזמן הרגשתי שזה נותן צבע נוסף לחוויה של הנערים במעון, משהו נורמטיב...  To the book