סיכום

תזכרי, עכשיו גיהנום אבל זה יעבור, בסוף זה יעבור . רק אחרי כמה שנים את תביני . ההתחלה היא טירלול . אל תנסי להיאבק ברוח הזאת, תלכי לאט‑לאט . כאישה, כמטפלת וכמתגרשת, אני מאמינה שאנחנו תמיד עושות הכי טוב שאפשר בכל זמן נתון, בהתחשב בתנאים, בדפוסי האישיות, בתמיכה הסביבתית ובשיקול הדעת . הבחירה שלנו ברגע נתון היא הכי נכונה לאותו הרגע . אילו יכולנו לנהוג אחרת במצבים מסוימים, כנראה היינו עושות זאת . אילו יכולתי לכעוס פחות בגירושיי סביר להניח שהייתי בוחרת בכך, וזה כנראה היה מקל על המערכת כולה . אך כעסתי, לא הצלחתי לבחור אחרת . זה היה חלק מהמנוע שלי בתהליך הזה, ועם זה עליי לחיות . יתרה מזאת, אנחנו יכולות לבחור רק את הדרך שלנו, הצד שלנו, בתוך המסע, וגם הבחירה הזאת היא לעיתים מוגבלת . היום אני מבינה שכל התמודדות היא ראויה וכל התמודדות נתונה להשתנות ולבחירות מתחלפות ואפילו הפוכות . נשים כועסות בחרו לסלוח, נשים שחשו אשמה למדו עם הזמן להשלים עם הבחירות שלהן . שום אישה לא רוצה לעבור התמוטטות ודיכאון לאחר פרידה, אך זה קורה . שום אישה לא רוצה להמשיך להיות שותפה לחיים בדפוסים אלימים ופוגעניים, אך גם זה קו...  To the book