חלק ראשון, שלב ראשון — מסתכלים למשבר בעיניים

סערות לא נמשכות לנצח׀ 109 ברגעים מתוך חייהם . הם גיבורי התרבות . למעט ניסיונות לגייס תרומות ברשתות החברתיות, לא תמצאו אנשים שמפרסמים צילומי חיים אמיתיים . אף אחד לא מצטלם ומעלה תמונות של האוטו הישן שלו, של המינוס בבנק, של המריבות עם אשתו . אף אחד לא "מכבס כביסה מלוכלכת" בחוץ . אני רציתי להיכנס למגירה הזו, של האנשים המצליחים, אלה שלא חרדים ולא מפחדים, שיש להם הכול והם רזים, חטובים ועשירים . ועל אף שהיה לי משרד מצליח, ילדים מקסימים ובעל אוהב, לא באמת נכנסתי למגירה הזאת — כי היה לי התקף חרדה, כי פחדתי, כי הפסקתי לתפקד לתקופה, כי הייתי חלשה, פגיעה ושבירה, כי לקחתי ציפרלקס . לא עמדתי בקריטריון החברתי . כשלתי, לא הייתי חסינה, לא עניתי על הציפיות, בעיקר של עצמי . וזה היה חלק לא מבוטל של המשבר . מזבח הפרדיגמה ( הסערה של שרה ) לפני כשנה הגיעה אלי לייעוץ שרה, אישה בת 73 . היא נראתה כפי גילה, אבל מטופחת ; שערה צבוע ערמוני, משקפיה ממותגים, לבושה חולצה ומכנסיים מחויטים, צלולה ודעתנית . נשואה 50 שנה, אמא לשלושה . שרה החליטה שהיא רוצה להתגרש . שאלתי אותה למה . תהליך גירושים בגיל כה מאוחר כרוך בסיכוני...  To the book