שיכרונו של נוח - ג'ובאני בליני

49 "וַיָּחֶל נֹחַאִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם . וַיֵּשְׁתְּמִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה . וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַּיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ . וַיִּקֶּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ" ( בראשית ט, כ – כג ) . פרשנות הציור מציג את תגובת האחים נוכח מצבו המביך של אביהם . בקדמת הבמה מוטל נוח הקשיש בתרדמה . הוא מוקף בשלושת בניו : שם, חם ויפת . כיוון שרוקן את צלוחית היין המונחת לצדו, הוא השתכר, איבד את שליטתו העצמית והתערטל . במקרא נמסר שרק חם ראה את ערוות אביו, ואילו שם ויפת נמנעו מכך וחשו לכסותו ( בראשית ט, כב – כד ) . מעניין לראות באיזה אופן התחקה הצייר אחר פסוק זה אם בכלל . שלושת האחים המקיפים את אביהם, כמניפה, יוצרים רושם של אחדות אחאית, אלא שרושם ראשוני זה מטעה . כשמתעמקים בתמונה, מגלים התפלגות ביניהם . על פי המקרא, רק ידו של חם הייתה במעל, ואילו שם ויפת כיבדו את אביהם ונמנעו מביזויו . המקרא...  To the book