54 / רנא זהר - קרייני 2013 - 2018 . חוקרים רפלקסיביים מכירים בכך שהאובייקטיביות שלהם היא בלתי-אפשרית ומאמצים לעצמם את הרעיון שכל סיפור שהם מספקים הוא רק פרספקטיבה חלקית, כפי שאפשר לראות מנקודת המבט שלהם, במקום מסוים ובנקודת זמן מסוימת ( 2017 , Lapadat ) . בשנים האחרונות, האוטו-אתנוגרפיה הפכה לשיטת מחקר מבוקשת ופופולרית במדעי החברה, והיא מתממשת במגוון רחב של דיסציפלינות . עם זאת, הגישה הזאת אינה חסינה מביקורת . לפי Lapadat ( 2017 ) , הבעייתיות של האוטו-אתנוגרפיה נובעת מכך שהנושא והחוקר הם אותו אדם . נוסף על כך, קיים אתגר רציני של תרגום חוויה אישית לפעולה חברתית-פוליטית, ואתגר זה מתעצם כשהאוטו-אתנוגרפיות היא של אדם אחד . וול ( 2016 ) מוסיפה כי יש הטוענים שאוטו-אתנוגרפיה ספגה ביקורת על היותה שקועה בעצמה, נרקיסיסטית, אינטרוספקטיבית ואישית, והיא מדגישה כי הדיונים המתודולוגיים על שיטה זו מקוטבים . כיום יש דיון על המידה שבה האוטו-אתנוגרפיה צריכה להיות נרטיבית, רגשית, טיפולית וממוקדת, ועד כמה היא צריכה להיות תאורטית, אנליטית ומסורתית יותר לכתיבה מחקרית, שבה העצמי ממוקם בהקשר תרבותי, ולא הפוקוס...
To the book