על "האב הנסתר" (והמפתיע) ביצירתה של רות קסטנבאום בן־דב

279 שרה טוראל ; יעוץ אמנותי : רותי חינסקי אמיתי ) הציגה קסטנבאום בן-דב עבודה אחת מתוך סדרת "שטיחי תפילה" . זו תערוכה שהוזמנתי לתרום מאמר לקטלוג שלה ( תמונה מספר 7 ) , וכך כתבתי אז על דיוקנה העצמי של קסטנבאום בן-דב, הנמצא במרכז הציור ומסביבו מצוירת פרוכת הדומה לשטיח תפילה מוסלמי : "הדיוקן הנשי, הפנים הנשיות הנתונות תחת משטרי גילוי והצנעה מחמירים, עומדים כמושא לחקירה אינטנסיבית" . הפמיניזם הדתי של רות קסטנבאום בן- דב, שניכר כבר מראשית דרכה, עובר כחוט השני ביצירתה לאורך השנים . לכן כה הופתעתי למשמע הדברים שאמרה בשיחה שניהלנו לאחרונה . התברר לי כי קסטנבאום בן-דב סיימה עבודת מ"א בתולדות האמנות על מחברות רישומי הסקיצות והמיתווים של משה קופפרמן ! מדוע בחרה דווקא בקופפרמן ? לפליאתי היו סיבות רבות . ראשית, מדובר כמובן באמן ולא באמנית ; זוהי בחירה ב"אב סימבולי" ולא ב"אם סימבולית" . בנוסף, המודוס הציורי של קופפרמן שונה לחלוטין מזה של קסטנבאום בן-דב ; הכובד האקזיסטנציאליסטי והמנעד המונוכרומטי של קופפרמן רחוקים מאוד מציוריה שלה . אם כבר בחירה באמן גבר כ"אב מומצא", הייתי חושבת על ראובן רובין, שהעדינ...  To the book