הגן, הכאפייה, הטיגריס והיהלום

273 צורנית המבקשת ללכוד בתוכה קמצוץ מן האלוהות ; מושג האינסוף מאפשר את היווצרות המרחב האלוהי, והדגם הצורני מבקש לייצר מישורים שונים השייכים לאותו מרחב אונטולוגי . דגם הערבסק המתפתל מנכיח את האלוהות ואת האינסוף כריק וכמלאות גם יחד, ומבקש מאיתנו לחוות את האינסופי בחלל ובזמן במקביל . המושג התולדות אמנותי "אימת החלל הריק", המתייחס לאמנות ביזנטית כמו גם מוסלמית, עולה במחשבה . על שחורות כסממן בו - זמני של קדושה טרנסצנדנטית ואתניות באמנות הישראלית כתבו לאחרונה חביבה פדיה, בהתייחסה לעבודותיו הקנוניות של אבשלום ( בספר "שוברות קירות" ) , ודרורית גור - אריה, שכתבה על תערוכתו של ז'וזף דדון המוצגת עתה בצרפת, "קיוסק שחור" . עבודתה של ענבי משתבצת בגנאולוגיה הזו, ביכולת שלה להצרין באופן מרשים קדושה דרך פיסול סביבתי שחור, שהתכתב עם התימה האתנית של התערוכה כולה במוזיאון אשדוד לאמנות . ענבי עצמה מעידה כי מה שמניע אותה הוא התרבות הים - תיכונית שבה היא מוקפת : "מזרח ומערב שחיים יחד סביבי בערבוביה ; דימויים תקשורתיים, מוזיקה וארכיטקטורה מזרח - תיכונית : נוצרית ומוסלמית . כל אלו ועוד מולידים סוג של שעטנז באמ...  To the book