(היכונו לבואה של) הדיסטופיה הממלכתית של חיה גרץ־רן

262 צעצוע ; דיאפרגמה מוצגת לראווה על קרש חיתוך ; כובע האחות מוצג גם הוא על קרש חיתוך, מוכתר בכותרת האירונית "כיפת הסלע" או "כיפת מגן" ; דמות של חולה עטופה בסדין לבן, נדמית למת עטוף תכריכים, מרחפת באוויר . פרוצדורות כמו-רפואיות מוצגות בסטינג של וטרינריה מכשירנית, עמלנות נשית ומלאכה סיזיפית כמו בוקעות מתוך עולם אל-אנושי . הטחת חומרי מציאות בחומרים מיתיים מייצרת סצנות בלתי אפשריות בעלות ממד סימבולי ואלגורי חזק : נשיות אל מול גבריות, פאליות מול נקביות, מיתוסים ציוניים מימי קום המדינה שנלווה אליהם ניחוח עתידני, בלתי ברור . האם האחיות מבקשות לחזק את המיתוסים הציוניים הדהויים או להמיתם ? האם עירויי הדם והטיפולים יצליחו או שמא הם נדונו מראש לכישלון ? האם האחיות הן סוכנות של הטוב או אולי, למרבה הזוועה, של הרוע ? הציורים מרפררים באופן מובהק ל"מבני הכוח" הידועים של מישל פוקו : בתי יתומים, בתי כלא, בתי חולים, ובטוויסט ישראלי – חברת הילדים בעיר, בכפר ובקיבוץ . אלו נשענים על זיכרון ביוגרפי הקשור למוסדות החינוך, לקומונות . אופן בניית הסצנות בציורים של גרץ-רן מצליח לעורר בנו את ההרגשה שהן סצנות המטרימ...  To the book