הסבך האחדותי ביצירתו של דובי הראל או: יצירת הקן כפעולה ראשונית

252 אלו לוכדים את המבט של הצופה ו"שואבים" אותו . לא בכדי כתבה מורן שוב רובשוב בקטלוג שהוקדש ליצירתו של הראל כי היא "נלכדה" בה . רישומיו של הראל אכן לוכדים את הצופה, מרתקים אותו . מבטנו נמשך אל הסבך, אל הסבוך, אל הקוים המתפצלים המתחילים מן האינסוף ומסתיימים בו . דובי הוא לא רק רשם מחונן אלא הוא גם צייר, אך חלק גדול מציוריו מצויים במודוס אחר לחלוטין ; לעיתים הם פוליטיים מאוד, לעיתים מנהלים דיאלוג עם יצירות קלסיות מתולדות האמנות . הרישום של דובי מחזיק בחובו אנרגיה יצירתית, ויטלית, הפורצת דרכו באותנטיות . בשיחה עם עידית לבבי גבאי אמר דובי כי : "בקשר למחברות, נעשה לי מין הרגל שאני ממש כמו תינוק שחייבים לקחת אותו עם מוצץ . זה פסיפייר . זה מרגיע אותי . " דובי מעיד על מלאכת הרישום כמלאכה שמלווה אותו באשר יילך : היא מעין כליא ברק למוחו התזזיתי, לאנרגיות המתפרצות שבו . אני רוצה לקשור בין המוטיב הצורני שהוזכר קודם לכן, הערבול הכהה, ה"חור השחור", הסבך, שמאפיין את רישומיו, לבין מושג אותו מפתח גסטון בשלאר בספרו "הפואטיקה של החלל" : הקן . בשלאר כותב כי "הקן האמיתי אובד בסבך" ( עמוד 051 ) , ובהמשך : "...  To the book