מי שנמדדו ומי שלא

226 המדידות מי מזרחי ומי לא" ) . הטענה בדבר "השתכנזות" בקרב מזרחים ממעמד גבוה מניחה שקילות סימבולית דוגמטית בין מזרחיות למעמד נמוך, שקילות שכל כולה תוצר של החברה הישראלית . בשל הדו-שיח הסמוי הזה, נוצרת אף הכבדה מסוימת ברפרנסים : מחווה למאיר גל, ( ״ 9 מתוך 400 ״ ) לפנחס כהן גן, לסרט הבורקס צ'רלי וחצי, לסָבוֹ, שהיה בעל דוכן בננות בשוק מחנה יהודה, לבתי הכנסת, לאסתטיקת הקיטש, לעבודות ניקיון – שכחנו משהו ? כך נוצרת תערוכה שכיוון הפעולה שלה הוא העבר ולא העתיד, בישראל שנמצאת עתה בעידן הפוסט-מזרחי שלה . מאז התערוכה "אחותי" שאצרו שולה קשת וריטה מנדס-פלור בבית האמנים בירושלים בשנת 2000 , פרצו אמניות ואמנים רבים אל הקנון ההגמוני, והאסתטיקה ה"אחרת" השתלבה בחלקה במיינסטרים הישראלי . שינוי זה מובע בטוויסט שמציע פטל לעבודה המפורסמת של מאיר גל ״ 9 מתוך 400 ״ – כאן היא הפכה לפרח נאה . בקטלוג מצוין כי "המילוי שבין העמודים ובין האצבעות הוא של פסולת שנאספה על רצפת שוק הכרמל בסוף יום העבודה", רוצה לומר : השינוי טרם הושלם . התערוכה "מאז החלו המדידות" מציבה סוג של גריד אופוזיציוני לתערוכות המזרחיות "החמות וה...  To the book