על סימאון, דיכאון, יופי ובוהַק קליני

83 דמותה שלה ודמויותיהם של האחרים מעוררות בנרקיסיזם הפגוע שלה את האלימות ואת האיווי להרוג, מפניהם היא מתגוננת על ידי חציית המראה ועל ידי התמקמות בעולם האחר, אשר בו, הודות לפרישׂה ללא גבול של צערה הקפוא, 41 דומה כי גרץ-רן היא טיילת מומחית בארץהיא מוצאת מחדש שלמות הזויה" . הכאבים . מה שרוחש אך ברמז בציור, מקבל בדבריה של קריסטבה מבע מפורש : האיווי להרוג . ברוטליות מצויה מתחת לפני השטח הציוריים, המפתים, הקסומים לכאורה . ההתגוננות מפני התשוקה להרוג והאלימות הכבושה היא "פרישׂה ללא גבול של צער קפוא", הגדרה מדויקת למטען הרגשי הבוקע מעבודותיה של גרץ- רן . או אז, במתחמו הרבוע של בד הציור, בגמירותה של יצירת האמנות, נמצאת מחדש "השלמות ההזויה" . "חציית המראה" היא החצייה הסימבולית אל עבר בד הציור, המהווה מראה מעוותת מסוג מיוחד . קריסטבה ערנית מאוד גם למיניות המפעפעת מדמותה של אליס, ומתייחסת לדמותה של וירג’יניה ביצירתו הספרותית של לואי פרדינן סלין : "וירג’יניה, העתק קרנבלסקי של אליס של לואיס קרול, היא הילדה שמאפשרת לדמיין את המלאכים בדמות נשים . לדימוי הזה יש היתרון הפנטזמטי של דחיית המפגש הבזוי עם ה...  To the book