צילה פרידמן, "כדורי תפילה"

68 יחידת הרישום האמבלמטית של פרידמן היא קו מאונך, מאוזן או מסולסל הנקטע לרצפים קטנטנים . מוטיב רישומי זה משמש לה מְכָל רגשי, ובאמצעותו היא יוצרת עצים גדומים, מפה המובילה אל הריק, חוטי תיל סימבוליים, אדמה כבדה המחכה שניאסף אליה . בכל קו אצורות בעדינות אינסופית שכבות של כאב . משטחי הציור והרישום הם ממברנה פועמת, דיפוזית, של עצב וצער . ההתבוננות ביצירותיה של פרידמן מייצרת עמדת צופה בלתי נוחה בעליל, כמי שמתבונן בסבלם של 27 בצעקתם, בסבלם האינטימי, ברגעיהם הלא-רפרזנטטיביים ביותר . אחרים, אולם אין לטעות : פרידמן פורשת רפרטואר חומרי של ריפוי וחמלה . מפת בני ברק, המהדהדת את מפת אושוויץ, רקומה לבן כפרוכת . הפירות היבשים, המצומקים, נחבשים לבן ומתגלים כחפץ דתי – חרוזי תפילה . הרישומים נדמים כשרידים קדושים, ספרי האמן כאופנוּת של ליטורגיה . המכלול האמנותי מכונן אתר רליגיוזי המייצג את האובדן, את הריק, את כאבי הפנטום ; אתר המאפשר מגע עם מארג החיים שמת זה מכבר, אך באורח דיאלקטי, בו בזמן טמונה בו איכות מצילת חיים רוחשת ליבידנליוּת . "יחד עם אותם חנוונים קטנים ובעלי מלאכה קטנים שחיו מהיום למחר, עם אותם ש...  To the book