חמש טיפות אדומות מסמנות את קיומה: חלל הגלריה כזירה סאדו־מזוכיסטית ומקודשת

60 בן ארי מצליחה לשדך במיומנות שדות משמעות שונים והיצירות כולן מוליכות בו-זמנית לקדושה ולחטא, לאפלה מוסרית נוראה, לפרוורסיה, ולאור קדוש . ההתעללות נדמית כאקט פולחני המצמרר את הצופים . ספסל מדומיין מרוקע על הקיר, וספסל ממשי, המהדהד את המדומיין, מוצב במרכז החלל . הצופים מוזמנים במפגיע להשתתף בפועל במופע הראווה כמציצנים, כמשקיפים באצטדיון גלדיאטורים או כמשתתפים אקטיביים בכנסייה . גלריית האמנות היא מקום הפשע, זירת האונס . מערכת מסובכת של גלגלות זהב, חבלים ועיגולי מתכת מחליפים את התפילה והטקס . בחלל האוויר שנכלא בינות לפריטים בן ארי מסכסכת בין העיגול ה"נשי" המוזהב לריבוע ה"גברי" ההנדסי . דף נייר מילימטרי עוטף את המבנה הוורוד, כמו מבקש להכניעו, עיגולי זהב מרובים, קטנים, גולשים עוד ועוד עד שהם נחסמים על ידי קוים מאונכים ומאוזנים . נראה כי בן ארי חוקרת את אופני הקיום הגופני הנשי תחת משטר הקווים והמשבצות, ומסקנותיה מוצגות לראווה : מתעמלת קטועת איברים הנדרשת לגמישות אינסופית, מנסה לאזן את עצמה בכוח על גבי קורה צרה . בן ארי מציגה אמנות פמיניסטית מורכבת המצליחה ללכוד את הדרמה הנשית העכשווית במלוא ...  To the book