|
|
55 דומה כי קופר מוצא את הכוח להוציא אל הפרהסיה הציבורית דיאלוג פרטי, אישי-אינטימי, המתנהל בינו לבין עצמו, דיאלוג הזורה דוק של מלנכוליה ועצב עמוק על התצלומים כולם . הסדרה "לאכול מבשר הלווייתן" מציעה לוגיקה ויזואלית של אתיקה, מחאה פוליטית שקטה שעברה סובלימציה אל זירות אסתטיות ניטרליות לכאורה . זה הוא הדקדוק הפנימי של הצער, הנכחה של הכאב שמצוי בכל חפץ, בכל פינה, בכל נוף . רועי קופר, הצוקים הלבנים של דובר, 2007 , צילום
To the book |
|
|