בזכות הלבנטיניות

210 – תשוקה זו, תשוקתנו, שאינה אחת . הוא מזרח / מערב המסוכסכים זה בזה, נוגעים, נִנְגָעים ונגאלים זה עם זה, מזרח / מערב הנשלטים על ידי משחקי 2 מראות מוכפלים של זרות, ריחוק וקרבה סכיזואידיים . כמי שמגיחה מתוך הלחות הטריטוריאלית שעושה בנו שַמות, הלבנטיניות עשויה להיות באותה מידה א-טריטוריאלית, מנדידה את עצמה ממקום למקום כמהגרת עבודה, וככזו אולי אף מפיצה את שמה במזרח ברלין, שם, במקום הבלהות של העבר ה ( לא ) רחוק והרודפני – שם, ואולי רק שם – פלסטינים וישראלים יכולים להשכין שלום בינם ובין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם האבודים שצללו בזמן . . . שִכחת שפה ארוכת טווח 3 פלסטין-ישראל מדומיינת ההכרחית לעיתים כדי למצוא דבר-מה מחדש . זו שבַרוח יכולה להתקיים בבירות עולם כך שמתאפשר לנו לחשוב אותה עם גבול / גבולות השפה ומחוץ לו / להם, כלומר להבין את הטריטוריאלי של הלבנטיניות כקונספט א-טריטוריאלי נידף ברוח . אולם חרף המחשבה המהולה בלא מעט רחמים עצמיים על מעין מזרח ברלין מדומיינת שברוח, על מנת לזכות באפס קצהו של פיוס שתמיד לפות בחרדת-תהום אנטגוניסטית, הלבנטיניות שאני מעלה כאן נכתבת בהסבת המבט בחצי סיבוב...  To the book