חתונה קהירית

הביאו את השמש : מבטים לבנטיניים 143 בהאיה קרסה לתוך כורסת קטיפה כחולה שניצבה מול אחייניתה . "סוזאן, ילדה עקשנית שכמוך, את רוצה להרוג את אימא שלך מצער ? " "אני לא רוצה להרוג את אימא, אני פשוט לא רוצה להתחתן עם הטיפש הזה . " כך ניתן אות הפתיחה לחתונה בחברה הלבנטינית של קהיר : כשנערה הייתה מסרבת להתחתן עם הגבר שהוריה בחרו לה, נשות המשפחה המבוגרות פעלו במשותף עד שהצליחו לחלץ מהנערה את הסכמתה . בהאיה הגיעה כדי לעזור לאחותה לגבור על התנגדותה של סוזאן . היא אמרה, "סוזאן, את בת עשרים ושלוש ולא הצלחת למצוא לעצמך חתן . אז למה לעשות כזאת מהומה אם אבא שלך דואג שתהיה לך נדוניה גדולה ומוצא לך חתן ? את צריכה להיות אסירת תודה שהוא עשיר מספיק בשביל זה . " "אבל איך אני יכולה להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעיניי ? " " תסתכלי על עצמך במראה שם . גזרה אין, ש�ִִיק אין, צהובה כמו חבוש, יופי אין, אבל יומרה יש – ובשפע . אוֹלָה לָה, מָה ש�ֶר, כמה יומרה ! עם כל הכיעור שלך, עם מי נראה לך שתוכלי להתחתן בדיוק, עם נסיך ? " הנערה פנתה לאחור מהמראה, גופה נרעד . דודתה המשיכה, "את רואה בעצמך עד כמה אני צודקת . סלים בסרי לא...  To the book