|
|
הביאו את השמש : מבטים לבנטיניים 31 תמונה ראשונה ( חסנין וקרולינה ) קרולינה ( מנקה ואינה מודעת לנוכחותו של חסנין ) : עבודה הרבה בבית זה . אבל הוואגה, אדון, אומר היום לבוא משרת קָדָש . חסנין ( מביט בקרולינה ואומר בינו לבינו ) : מָשָאללה ! ישתבח שמו ! אוי לי מיופייה של הבחורה הזו . וואו, וואו, משהו משגע ! הו אלוהים, הלוואי שהיא תרצה אותי כמו שאני רוצה אותה . אחי, אתה משוגע ? חי אלוהים, נראה לך שהיא תרצה אותך ? מכוער שכמותך . מה כבר היה קורה אילו אלוהים היה בורא אותי אדון עם ברנט, שאותו הייתי חובש על ראשי כמו הכדים שהבחורות נושאות על הראש ? הייתי אומר לה, ״סניורה בוֹנוֹ, בוֹנוֹ״, והיא הייתה עונה לי בַקול היפה והעדין שלה, ״גרסיה, גרסיה״ . הו, כמה יפה המילה הזאת . שששש, הנה, היא תיכף תראה אותי . יא סלאם, העיניים האלה, מה יהיה איתן ? אללהו אכבר . קרולינה : ( נכנסת ואומרת ) : אתה המשרת קָדָש ? חסנין : כן, זה אני, יא רוחי ! קרולינה : רוח'י ? איפה אתה רוצה אני הולכת ? חסנין : ללכת ? שאני אוותר עלייך ? חס וחלילה ! למה ? אני משבח אותך . רוחי, יעני את הנשמה שבתוכי . הבנת ? קרולינה : רוח'י ? אני תלכ...
To the book |
|
|