מבוא: תשוקת החלוצים, מפיגומי הבניינים לבמת התיאטרון

כשקברו כאן את ראשוני המתים הייתה הארץ נתונה עדיין לשלטון האימפריה העותומאנית . חבל ארץ נידח למדי, ללא שלטון מרכזי וללא נורמות מוסכמות, החיים התנהלו בעצלתיים, בקצב הגמל ובעבותות המסורת . המוני זרים החלו לבוא לקראת סוף המאה, והארץ כמו התעוררה מתרדמה לבנטינית . הם נמשכו אל ארץ ישראל בעוצמה אדירה של אמונה ורגש, כמו מתוך שיכרון חושים . חלק מהבאים נשארו זמן מועט וירדו, אחרים התיישבו לצמיתות . יחד יצרו תסיסה רב - תרבותית עם קסם מופלא של חזון, חלוציות והרפתקנות ; היו ביניהם מתחזים ותימהוניים מכל אומה . הם חוללו מהפכה שנמשכה כמעט מאה שנה . הקו המפריד בין פנטזיה למעשה היה לא אחת מטושטש, אך בעיקרה עמדה תקופה זו בסימן הדחף והעוז לעשות דברים גדולים ובפעם הראשונה . לזמן מה רווחה האשליה שהכול אפשרי . אמריקאי אחד הביא את המכונית הראשונה, היה זה בשנת 1908 , הוא נסע בארץ לאורכה ולרוחבה ובכל מקום חולל סנסציה . עיתונאי הולנדי הביא אתו אל הגליל את החלום להפיץ בארץ ישראל את לשון האספרנטו, אותה הגה והפיץ זה עתה רופא עיניים יהודי מפולין ובלשן חובב, אליעזר לודוויג זמנהוף . מחנך יהודי מרומניה הקים גן ילדים בראש...  To the book