602׀ רותי שפר אני אמירה . אני בת שלושים וחמש, מלוד, אני אישה ערבייה- נוצרייה . אני אמא לשירין בת השמונה, הייתי נשואה והתגרשתי בגיל צעיר, וזה משהו לא שכיח בעדה הנוצרית, כי אנחנו עדה נורא קטנה, ועד שמוצאים חתן לפי הספר — גם מלומד, גם משכיל, גם מהאזור — זה לא פשוט ( צוחקת ) . לוד, זו עיר מעורבת שיש בה ערבים מוסלמים, נוצרים ויהודים . זה שונה קצת מהכפרים, או מטייבה, או טירה, שם כולם מוסלמים . גדלתי לפי המסורת הקתולית . בהשכלתי אני עם תואר שני בחינוך מיוחד, והיום אני מפקחת בתחום החינוך המיוחד במגזר הערבי, במחוז המרכז . רותי : ספרי לי את סיפור חייך . תראי, זה מתחיל באמת מהילדות . אנחנו משפחה, מה שנקרא, מרובת ילדים . אנחנו שישה אחים, ואני השישית . הכי קטנה . האחים שלי גדולים ממני בהרבה, אז בחוויה שלי, אני הילדה המפונקת והילדה היחידה בבית . הקטן גדול ממני בעשר שנים, והגדולה זה פער של שמונה-עשרה שנים . האחיינית שלי כמעט בגיל שלי . אמא רוב הזמן היתה עקרת בית, שניהלה את הבית והמשפחה לפי הספר . אישה טובת לב . אבא היה פועל במפעל . אין לי את התפיסה שאנחנו משפחה גדולה, כי המשפחות הערביות הן בדרך כ...
To the book