011׀ רותי שפר אמא, אני אומר לך שאני קונה ! יש לי הרבה חברים שההורים שלהם לא מרשים להם, ומה הם עושים ? קונים אופנוע, ולא שמים אותו בבית אלא אצל חבר . מה את רוצה, שאני אעשה את זה ? אני אומר לך שאני רוצה אופנוע ואני קונה אופנוע ! " שכנענו אותו . אמרנו לו שנקנה לו טרקטורון, וזה עבד אולי לשנה . אחרי שנה שוב : "אופנוע, אופנוע, אופנוע ! " "נחליף לך את הטרקטורון, נקנה לך חדש . " החלפנו . הגיע גיל שמונה-עשרה, "אמא, אין מצב . גמרנו ! " "בבקשה, מה אתה רוצה ? אתה רוצה ג'יפ ? אתה רוצה רכב ? נקנה לך רכב . הכול ! " "אמא, אני הולך לקנות אופנוע ! " והוא הלך וקנה לעצמו אופנוע, ואנחנו הבנו שאין מה לעשות וקנינו לו את כל המיגון . ובאמת הוא רכב, והוא אהב את זה . הוא היה חוזר, וואו, את לא מבינה איך הוא היה חוזר משם . אני זוכרת שלפני החתונה, אשתו אמרה לו : "עד החתונה אתה לא רוכב, שלא תיפול, שלא תיפצע, שלא יהיו לך סימנים . " באמת הוא לא נסע, והוא היה כמו מת, כמו שאני הייתי בתקופה שהוא נהרג . אחר כך, ברוך השם, הוא התחתן . הכול היה בסדר, וכשהבת שלו נולדה, אשתו אמרה לו : "עזוב . " אז הוא באמת לא רכב לתקופה, ואחרי...
To the book